FAR AWAY (A BLOG IN HEBREW BY LEE SHER)

לי שר נולדה בנתניה ליד הים. שרתה כפקידת מח“ט וכפקידה פלוגתית בגדוד 202 בצנחנים .

חיה בתל אביב 10 שנים.שיחקה בטלויזה ועל הבמה. בוגרת ניסן נתיב. עברה לניו-יורק בינואר  2004

ילדה את בנה יסמין בלידת בית ב2009  ועברה לברוקלין

היא מובילה יחד עם סער הררי את leesaar the company (www.leesaar.com)

היא כותבת שירים וסיפורים קצרים, בקרוב מוציאה ספר.

 בלוג  7.   פרחה שושנה וליבי המה

בשבועיים שלושה של לפני החגים מתחילה לה תחושה שעושה בי שמות ומנענעת את אמות הסיפין של קיומי. אני נוטה לבכיות (בימים) ורעדים קלים עד בינוניים כולל התקפי חרדה מוגזמים ודמיונות מופרזים על עולם הולך ונעלם, רעידות אדמה שפורצות באחת כולל גל צונמי עצום ומחלות מדומות בעור ובלב וראייה שמטשטשת אחת ולתמיד . זה תמיד אותו דבר. כל שנה לא משנה מה. התחושה הזו של לפני החגים תתפוס אותי גם אם אשוט בקייק בין פיורדים בניוזילנד או ארכב על סוס מדוכא בגאוטמאלה הצבעונית, התחושה השנתית תדע למצוא אותי, ותעשה בי שמות. בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות אני שרה לעצמי ומתעטפת בדמעות מתוקות מדבש. החגים האלו שמבשרים על תחילתה של השנה האמיתית. לא זאת החורפית והגויה. השנה שלנו, האמיתית. שלנו. אלו שישבו במרפסות ושיחקו תופסת בשדות שפעם היו שם באמת. והאויר הנקי של כמעט סתיו והים השקט שרק מחכה שנשתכשך והריגוש ללא תחליף של שנה חדשה שבאה עלינו לטובה והכוונה היפה להיות לראש ולא לזנב והתפוחים התפוחים התפוחים. כל שנה אותו דבר. אותו בכי מצטמרר ילדי. הפכפכות לא הגיונית ששורה בכל כמו הפרעה הורמונאלית לפני מחזור. עד כדי כך זה השתולל הפעם שרצתי לרופא המשפחה ובצעתי בדיקות דם מקיפות בכדי לגלות את הבעיה. המחשבה על בלוטת תריס לא מתפקדת ניחמה אותי שאולי הפעם תמצא סיבה לא ריגשית לשגעון החג שלי. אבל כלום. חזרתי עם תשובות היום בערב. הדם עשר. זה לא הדם. זה הרגש שמתפוצץ בקירבו בגלל החג . אין תירוצים. רק כיסופים לדוד גיבור אשר על המשמרת ושנה טובה להההךההה אבא ושנה טובה לך אמא.

שנה טובה! בבקשה, שנה טובה !

בלוג 6

הבלוג שלי תקוע כי מחאת האוהלים החלה והמוזות התפרקו מגורמיהם הידועים.

כל כעסי האישי ושנאתי הבוערת למצב החברתי העלוב הפוגע בישראל התבטלו והפכו לורדים מיובשים באגרטל נאה. אני, הלומת הקרב והלכלוך בחופים, הנעלבת הראשית מנזילות הערך ההומני המתפגר מצאתי את עצמי בשתיקה רועמת מטפטפת דמעות נושנות שטפטפו לא אחת מאז יצאה דפי לרחובות.  שום מילה לא נותרה בי באופן מספק. שלושה בלוגים נשארו בשמירה כי הרגישו כמו קשקשת שמתפייטת לעומת הבשר ודם שיצאו לרחובות. צפיתי בימים צפיתי בלילות צפיתי בנאומים, בהמונים, ששטפו את רחובות הבית הישן שלי. כזאת ענוה ורגישות במובילים המקסימים המחודשים האלו ובאנשים המיוזעים באוגוסט זה.

החיים פה בברוקלין ליד הפארק הרגישו החודש שקופים ונעלמים יותר מתמיד.  הבדידות וחוסר האונים הנפשי ממש פרעו את שערי ורציתי לטוס ולהשתתף בקרבות.  התרגשתי שוב ושוב כמו פעם בתקופה ההיא לפני שרצחו את רבין, לפני שאבדה תקוותינו לפני שמשהו בכלל האמין שאיכס כמו קצב יהפוך לנשיא במדינת ישראל. המחאה והדוברים שיתקו את העצב העגמומי שפשט בגופי בשמונה עשרה השנים האחרונות לנוכח המדינה המתפוררת ומילאו אותי בצמרמורת כזו שמציפה את העור ומרימה אותו.

ובאמת קפאתי לי מצומררת מהנאה אך קפואה ונותרתי בלי מילה באמתחתי .

ואז חזר לו פיגוע וחזרה הסלמה וביבי חזר למגרש בנעלי הניו בלנס האהובות עליו ושבוע וחצי נדמה ששוב  משהו נרקב לפני שהספיק להבשיל. והנה המילים חוזרות כי ככה הן רגילות לצאת. המילים זקוקות לחרא מיאש כמו כזה שמפיל לקומה סופנית את אריק שרון ברגע נדיר של הארת אמת.

הכל מרגיש מקושקש. גם הבלוג הזה. רק הלב שנפתח והתאהב מחדש בישראל הזאת, המלוחה מכל ארץ לא מוותר ויודע עם כל פעימה את טעמה של המליחות המתוקה שבבית הישן.

מאד מרגיש פה Far away .

בלוג-5

הרימי ראשך

נערה שמוטה

את מביכה דורות קדומים

מתהפכים בקיבריהם

הזקנים הקמוטים

ובוכים על ההפסד

בתוכך את יודעת לתאר

את צבעי כנפיו של הפרפר

שגורם לך לבכות.

אז תבכי

בבכי מתפנק שיתפרק על לחייך

ואז תקומי מעפר ותצעדי לך

ברחובות של עיר

באפריל סוער.

 —-

מתי תזרוק עלי קונפטי

במבי, איש המערות

איש היערות העבותים.

ברינה נקצור את פרותיינו

אתה ואני

בעונה המדויקת להפליא

כי כך הרי סובב הכדור הזה.

ואת הרגע הקט

נשמור

בתאורה מקלפת

שמאכלסת נשימות של ילדים קטנים.

בלוג-4

לשוב מביקור בישראל זה כמו לשוב מביקור במסעדה צרפתית. טעם האוכל מהדהד ומשחק בחלקי הגוף המושפעים. הלשון האדומה בוהקת ומעקצצת כי נשרפה כשצללה במרק הבצל הבוער. ואז הבשר והתוספת והגבינות.

השילוב של סלט העלים בשמן ולימון עם הגבינות המסריחות הטעימות כלכך עוצר נשימה תמיד ומעלה פליאה לנוכח הגאונות הצרופה שיכולה לשגע בן אדם. ככה טעים ככה נעלם אבל נשאר בתודעה. והבגט והחמאה והשבלולים. זה תמיד מרגיש בבית לאכול אוכל כזה מדויק וגם מרגיש תמוה כשזה נגמר ומתאדה קצת כמו לא היה, כמו לא קרה בכלל.

אהייתי או חלמתי חלום ?

צפיתי במופע שדה 21 של להקת בת שבע ואוהד נהרין. או שצפיתי בעומק חייו של אוהד נהרין שהרקיד את רקדניו באופן ששובר את הלב וגם פותח אותו ומציף. צפיתי במופע מכונן שהדהים את בינתי כמו שהדהימו אותי השמיים בניו זילנד שהרגישו אחרים לעיניי. צבועים יותר כמעט בלתי נתפסים למראה. ומי שהיה בניו-זילנד יודע.

 גם מי שהיה בשדה 21 יודע שכל מילה שלי לא מספיקה לתאר.

שיר

וישבתי מול הים

ושחקתי 

במחשבה סוטה

כי מזימות ותכנונים

הם חלק מחיי ממש כמו הים הזה

הים הזה והיונה

וגולש כובש שגולש בלי גל כי אין גלים בים הזה

היא פרסה כנפיה וויתרה

ניתרה

מקורה הדק דק

חול רך תחתה

ושמש

זהובים זהובים 

החלקיקים שמשתוללים באויר היום.

שיר – כי ראיתי שדה.

זה מרגיש שכולם מרגישים כמו שזה מרגיש

התפרעות סיבים לקצה אין סופי שהוא קצה

ואין קצה יש אור

ובאור יש חלום או אימה נצורה במהירות אדירה וחומה וסמרטוט

ופיגור שנשען על עצמות –פיל רופפות 

ומרגיש כמו איושת –לב .

לנוח

ואז

מעט אהבה שתלטף לאט לאט

במעגל

כי חבל לשכוח את ההסטוריה שלנו.

בלוג-3

לכל מי שששלח את תגובתו, לכל מי ששלחה את תגובתה

אני מודה, זה מאד מעורר אותי. תודה.

בדמיונה היא מספרת לו אלפי סיפורים

מציפה את ליבה למולו

חושקת

דוחקת מציאות אל מתחת לדלת

משאירה לצידה חלומות בעוצמה

מגשימה

שאיפותיה הכמוסות

נושפת אויר ראות

חושפת צרורות של דמעות

מרטיבה

מתבלבלת

משתוללת מרוב שתיקה

הפה נחבא

הקול נדם

פנטזיה ממררת

מציאות פשוטה

שנעלמה.